יהונתן דויטש הי"ד

יהונתן דויטש

יהונתן נולד בכ״ה תמוז תשס"א, 16.7.2001, בטלמון שבהרי בנימין. בן בכור להוריו אורי ותחיה ואח ליאיר, רועי, גלעד, רני ואייל. בגיל 14 עבר עם משפחתו לשליחות חינוכית ציונית בעיר בית שאן.

למד בישיבה התיכונית בבית שאן, בישיבה הגבוהה ב"אור עציון"  ולאחר מכן התגייס לצבא ליחידת מגלן. היה תצפיתן מצטיין ביחידה. לחם במלחמת "חרבות ברזל" והציל חיי אנשים רבים בנחל עוז. השתתף בפעולות רבות ומשמעותיות לביטחון המדינה בעזה ובלבנון.

ביום ראשון, ז׳ אב תשפ״ד, 11.8.24, נרצח בפיגוע בבקעה והוא בדרכו לארוסתו אמונה.

יהונתן היה ילד סקרן, חברותי ומלא מעוף. גדל ובגר לנער ובחור מלא כוחות של עשייה ונתינה במעגלים שונים ומגוונים. ראשו מגיע השמיימה במחשבה, בדעת ובהשכל, אך רגליו נטועות עמוק באדמה ביישום ערכים בתוך החיים הלכה למעשה.

יהונתן אהב את העם והארץ בכל מאודו. אהב לטייל בשבילי הארץ לאורכה ולרחבה, והאמין בעם ישראל ,בנצח ישראל ובתקומת ישראל בארצו.

יהונתן האמין בערכם של המעשים הפשוטים היומיומיים, שבכוחם לחולל טוב גדול בעולם. האמין בכוחו של כל אחד ואחד לפעול ולהביא מאורו וטובו למען הכלל. ויותר מכל האמין בכוח היחד הזוגי, המשפחתי, החברי ושל כלל ישראל על כל גווניו – אחדותנו היא תקוותנו – פעל וקידם נושא זה באהבה ובאמונה.

יהונתן התארס ביום העצמאות, בעיצומה של המלחמה, עם בחירת ליבו אמונה. האירוסין ובניית הבית הוו מבחינתו עוד נדבך בבניין עם ישראל בארצו. הוא רצה בכל מאודו להוסיף שמחה ובניין בתקופה מלאה קושי ואובדן. לדאבוננו, נלקח מן העולם בטרם זכה להגיע ליום חתונתו ולהגשים את חלום הקמת בית ומשפחה.

טרם כניסתו ללוחמה בעזה, רשם לעצמו את הדברים הבאים:

דבר לעצמי:

בשום אופן זה לא מכתב פרידה רק מכתב להבהיר לעצמי את הערכים שמובילים אותי לקרב הזה.

זכיתי להיות חייל של העם היהודי. אין זכות גדולה מזאת. חלום של 2000 שנה ואני הקטן זוכה להגשים.

זכיתי שאני הולך למגר את חיות האדם הכי מרושעות שיצרה האנושות. התמונות שראיתי לא יוצאות לי מהראש ובשבילן אני יוצא לקרב הזה.

יהונתן דויטש

זכיתי במשפחה אוהבת ערכית ומוסרית, שדוחפת מאחורה ונותנת את הכוחות להמשיך הלאה, שברור לי שבכל מצב תמשיך את האידאל ההיסטורי של בניין עם ישראל בארצו.

זכיתי בשותפה מדהימה לדרך. אחת שיודעת תמיד להגיד את המילה הנכונה, יודעת לחבק כשקשה ולהיות שם בשבילי תמיד. אחת שמראה לי איך לא צריך הרבה דיבור והרבה פרסום ופשוט לעשות תמיד את המעשה הנכון. אם כולם היו כמוה היה לנו עולם שלם.

מתוך כל הזכויות האלה אני יוצא לקרב כחייל עברי גאה, שזוכה להגשים ערכים של עם בין 3500 שנה. מקווה שאני ראוי למשימה ובטוח שאני אעשה אותה על הצד הכי טוב שאני יכול.

מתוך דברים שכתב עליו מפקדו במגלן:

…כמו כולם קשה לי להאמין שנשמה כל כך טובה הלכה לה, כנראה שאלוהים באמת לוקח את הטובים . בדרך כלל שאני שומע הספדים ושבחים, אני  מתקשה להאמין שישנם אנשים כל כך טובים. הפעם המצב הוא הפוך. לתחושתי , בשיא הכנות , לא משנה מה נגיד , לא נצליח להעביר את הגדולה האמיתית של יהונתן במלואה. על כל מעשי החסד והמעלות שהיו ביהונתן אפשר לשבת ולדבר במשך שבועות רבים.

דויטש מבחינתי היה הסמן הימני לעולם הערכי והמוסרי לאדם יהודי . רוצה להביא פה ציטוט מוכר של ניטשה שמרגיש לי מדויק :

" מי שיש לו איזה למה שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל איך "

במהלך תקופת המלחמה דויטש יישם את המשפט הזה הלכה למעשה .

כשכולם כבר התחילו להישחק השליחות שלו המשיכה לתת לו כוחות על . תמיד שכולם היו נחים הוא היה מעלה יוזמות לעוד איזה רעיון מבצעי , תוכן ערכי , או בכלל איזה מיזם חברתי .

כאלו כל מה שעבר בשנה האחרונה הוא שגרתי ומובן מאילו .

הרוח שלו הייתה כל כך חזקה …כל פעם שהייתי צריך בחור מקצועי לביצוע משימה בכל סוג, הוא איכשהו ניצב שם ראשון ולקח אחריות פשוט על הכל, וכמובן בלי רצון לקבל קרדיט או שבחים .

הרבה יותר מהיותו של דויטש חייל שלי הוא היה שותף ואף מורה , שאני וכל הסובבים אותו למדנו ממנו רבות .

שותף לאהבת הארץ ומסלולי הליכה בה , שותף לרעיונות חינוכיים חברתיים ופילוסופיים שמורכבים אך ורק מטוב הלב שלו …

בכל התקופה אחרונה דויטש לא הפסיק להילחם ותרם בצורה מעשית ומשמעותית לביטחון המדינה בכל רחבי עזה וגבול הצפון , תקופה שלכל אורכה הוא היה בעל המקצוע המשמעותי ביותר בצוות …

על עולמו הערכי של יהונתן אפשר לכתוב ספר שלם אך אם לסכם בשני מסרים שכולנו צריכים ליישם עלינו לצאת עוד ולהעריך וללכת בשבילי הארץ המדהימה שלנו , ובעיקר עלינו לזכור שעם הנצח לא ישבר לעולם , לכן עלינו להתאחד להרים את הראש ולהמשיך במאבק הצודק שלנו עד הניצחון.

סרטונים לזכרו של יהונתן